האם אנחנו יכולים לחשוב רק על מחשבות? דיון עם בניה שטיינמץ - סיבוב שלישי

סיבוב שלישי: בחזרה לנושא הנדון:

VI נסיון ניסוח רביעי של התיזה הפנומנולוגית:

102

דוד:

בחזרה ל-93:
"[מצב העניינים]"העץ ירוק" הוא הפשטה של התוכן של.. חלום על עץ ירוק".

אם אני סובר *ש*-העץ ירוק, אני מקיים יחס עם הטענה 'העץ ירוק', ודרכה עם מצב העניינים 'העץ ירוק'. אבל אם אני סתם חולם *על* עץ, היחס הוא עם עצם: העץ, לא עם מצב.

103

בניה:

אני לא מבין למה אתה טוען שחלום על עץ ירוק לא מקיים יחס למצב העניינים "העץ ירוק". האם אתה טוען ש"העץ ירוק" הוא מצב עניינים ששקול ל"העץ ירוק בעולם ע'"?

104

דוד:

אמרנו ב-96 שניתן לשים את התחילית 'ש-' לפני תיאור של מצב עניינים.
שהעץ [נקרא לו 'יוסי'] ירוק: זהו מצב עניינים.
העץ הירוק, או עץ כלשהו ירוק: לא. הוא עצם.

"האם אתה טוען ש"העץ ירוק" הוא מצב עניינים ששקול ל"העץ ירוק בעולם ע'"?"
כמובן. איך לא.

105

בניה:

ובכן: מה הפירוש שאתה נותן ל"עולם"?

האם כשאני רואה עץ ירוק אני יודע באיזה עולם הוא קיים?

106

דוד:

עולם אפשרי הוא קבוצה עקבית של מצבי עניינים.

כשאני רואה עץ, הוא נמצא באותו עולם בו אני נמצא.
מה שהולך בעולמות אחרים מושכל ולא מוחש.

107

בניה:

האם ניתן להסיק כי "העץ ירוק" מכך שאני רואה עץ ירוק או רק ש"אני רואה עץ ירוק"?

108

דוד:

מ-'אני רואה עץ ירוק' נובע מכך שקיים עץ כלשהו ירוק, אותו אני רואה [השווה: 'אני אוכל גלידה קרה']. ומ-'אני רואה את העץ הירוק' נובע שהעץ הספציפי  קיים, ושהוא ירוק.

109

בניה:

אם אני רואה את העץ הירוק בחלום, נובע שהוא קיים בחלום?

110

דוד:

בפשטות, כאשר אתה 'רואה' 'עץ' בחלום, אינך מקיים את היחס 'רואה את' עם עץ כלשהו (כלומר, אינך באמת רואה עץ) אלא אתה מממש תכונה מנטאלית דומה לזו שאתה מממש כאשר אתה רואה עץ (ואולי מקיים עם עץ כלשהו יחס אחר: למשל, 'נזכר ב-', וכמובן, 'חולם על-'.).

111

בניה:

נניח שבזמן החלום אתה חושב על כך שאתה רואה, או לצורך העניין, נזכיר את המטריקס הידוע לשמצה? הנקודה שלי היא שבזמן שאתה רואה אתה לא יכול לדעת האם אתה רואה עץ או רואה עץ בחלום/מטריקס, היחס עצמו לא מוחלט בזמן הידיעה.

112

דוד:
כשאתה חולם 'על עץ' וסובר שאתה רואה עץ, אתה מקיים יחס 'מאמין' עם המצב 'בניה רואה עץ' שאיננו מתקיים בעולם הזה: כלומר, טועה.
כשאתה חושב (רפלקטיבית) שמתקיים המצב 'אני מרגיש ת' [ת=התחושה ש-'יש' לך אז: היינו התכונה שאתה מממש] יחס ההאמנה הוא כלפי מצב זה.

113

בניה:

אם נקח תיאוריית מטריקס אז גם כשאתה ערני אתה מקיים יחס "מאמין" עם המצב "רואה עץ" כלומר טועה באותה מידה. נקודת המבט שלי היא שעד שתתעורר (4):יש לנתח את התודעה כפי שהיא לפנייך שכן היא הדבר היחיד.

114

דוד:

כוונתך: לסבור רק שמצבי עניינים בסגנון 'אני חש ת' מתקיימים?

115

בניה:

לא, יש גם אני חושב ח', אני זוכר ז' נדמה לי שד' (ועוד לא נגעתי באני רוצה ר').

116

דוד:

תחילית 'ש-' מרומזת/מפורשת לפני כל האותיות הללו.
כוונתך (4'):שלגבי כל מצב מ, נשים בצד את השאלה האם מ מתקיים ונדון רק בשאלת היחס שלנו כלפי מ: האם אנו סוברים שהוא מתקיים [ברמת וודאות שונה: 'חושבים ש-', 'נדמה  לנו ש-'], רוצים שהוא יתקיים וכדומה? [אי אפשר באמת לזכור מצב בלתי מתקיים].

117

בניה:

אני חושב שהשאלה האם מ' מתקיים דורשת תודעת-על שתתבונן גם במ' וגם באופן ההכרה של עצמה. (גם כשנצא מהמטריקס אנחנו עדיין יכולים להיות בתוך מטריקס, אין דרך לדעת שאנחנו לא בתוך שרשרת אינסופית של מטריקסים ולכן אלו לא טענות שבתחומי התודעה שלנו).

118

דוד:
כלומר, התשובה לשאלתי הקודמת היא 'כן'?

119

בניה:

אני חושב שכן, רק רציתי להיות בטוח שאנחנו מבינים שאותה אותו דבר.

VII בירור השלכותיה של התיזה הפנומנולוגיה כפי שנוסחה לעיל:

120

דוד:

פנומנולוגיה [או לפחות התיזה הפנומנולוגיה בה אנו דנים כאן מההתחלה] אפוא איננה עמדה דסקריפטיבית [תִיאוּרית: איך הדברים הינם] אלא פרסקריפטיבית [איך עליהם להיות]? כלומר, היא [כשלעצמה] לא טוענת שום דבר לגבי המציאות, אלא אומרת מה עלינו לעשות?

121

בניה:

היא עמדה פרסקריפטיבית שממנה נובעת פילוסופיה דסקרפטיבית: בגלל שזו עמדה שטוענת שיש להתייחס רק ליחס שלנו ל-מ' רוב העיסוק הנובע מכך הוא תיאור של יחסנו לדברים.

122

דוד:

הפילוסופיה הדסקריפטיבית איננה נובעת מהעמדה הפרסקריפטיבית: העמדה הפרסקריפטיבית אומרת לנו באלו שאלות להתעסק, ואילו את התשובות לשאלות אלה אנו מוצאים במקומות אחרים – לא באמצעות היסק מהעמדה הנדונה אלא באמצעות רפלקסיה וכדומה. העמדה מורה לנו לעסוק ברפלקסיה, אבל לא מכתיבה את תכני הרפלקסיה.

עד כאן?

123

בניה:

התכוונתי לומר שהיכולת לפתח מטפיזיקה של ממש, לדוגמא, מוגבלת כשאתה מתעסק ברפלקסיה. העובדה הפשוטה היא שהעמדה הזו גוררת עיסוק נרחב בתיאורים רפלקטיביים. התוכן כמובן לא מוכתב מהעמדה עצמה.

124

דוד:

ב-113 אתה מנמק את הטענה שהדבר היחיד אותו יש לחקור הוא יחסינו המנטאליים כלפי מצבי עניינים (טענה מדהימה, אגב) כך: 'שכן [התודעה] היא הדבר היחיד''. אני משער שב-'הדבר היחיד' אין כוונתך לכך שהיא הדבר היחיד שקיים אלא שהיא הדבר היחיד אודותיו ניתן לרכוש ידע ולכן כל חקירה אחרת חסרת תוחלת?

125 בניה: אני חושב שזה נשמע קצת שונה ממה שהתכוונתי: הכוונה היא שאין עניין בלחקור אודות מטריקסים חבויים, עצמים כשלעצמם או להשתכנע שאנחנו לא חולמים ולכן יש לחקור את רשמי התודעה כמו שהם. אני טוען (בפארפרזה על אפלטון) שאנחנו תמיד נשארים במערה של התודעה. לגבי הציטוט ב-124 כמובן "הדבר היחיד שלפנינו".

126

דוד:

"רשמי התודעה כפי שהם", היינו היחסים המנטאליים שלנו כלפי מצבי עניינים? [116-119]

127

בניה:

כן, ובראשם היחסים המנטליים החושיים.

128

דוד:

כלומר, היחסים המנטאליים שלנו כלפי מצבים בסגנון 'אני חש כאב', 'אני רואה ירוק?' וכדומה?

129

בניה:

כן

130

דוד:
יוצא שהדבר היחיד אותו עלינו לחקור, אפוא, הוא אמיתוּת טענות בסגנון 'אני זוכר שחשתי כאב', 'אני מאמין שאני רואה ירוק', 'אני רוצה שיהיה לי נעים' וכו'?

131

בניה:

מי זה עלינו? אני חושב שפנומנולוגיה מניחה בסיס נרחב גם לחקירה פילוסופית (ואז הטענות הן לרוב בסגנון "אני חושב ש..", "אני תופס את.. בצורה..") אבל גם לחקירה מדעית (ואז הטענות הן "אני רואה.. כאשר..", "אני מצפה לראות..").

132

דוד:

'מה זה עלינו?'
אמרנו [ב-120] שפנומנולוגיה היא עמדה פרסקריפטיבית, כלומר אומרת לנו מה *עלינו* לעשות.

עד כאן יש הסכמה? [כולל לגבי מה שכתבתי בהודעתי הקודמת?]

133

בניה:

כן, אבל הדגש על השאלות הספציפיות כמובן בהתייחס למה שמה שמעניין אותנו לחקור. אני הבאתי דוגמאות טיפה אחרות, האם הדוגמאות שהבאת ב-130 היו בדווקא או שגם הדוגמאות שלי ב-131 מתאימות לאותה משמעות?

134

דוד:
הן מתאימות לאותה משמעות במידה ומילוי הרווחים בדוגמאות הוא בסגנון:
"אני 'תופס'[=חש] את הכאב שלי בצורה חדה", "אני 'רואה'[=חש] 'אור' כאשר אני 'שומע'[=חש] 'רעש'"[תיאור אפשרי לקשר שבין 'ברק' ל-'רעם'], "אני מצפה 'לראות'[=לחוש] 'אור' אחרי שאני חש 'לחיצה באצבע'"[תיאור אפשרי לקשר בין 'לחיצה' על 'מתג' ל-'אור']

135

בניה:

אני אביא דוגמאות ממשיות יותר: "אני רואה תבנית התאבכות בניסוי יאנג", "אני חושב על חלקיקים כהסבר (פוטונים)" כלומר: גישה למדע שמנתחת מה אנחנו רואים ומה אנחנו חושבים. "אני מפחד מהמוות למרות שאני לא יודע אמפירית שאני אמות",  "אני תופס זמן בצורה שונה באופן מהותי מחלל".

136

דוד:
הסכמנו ב-128 שהפנומנולוגיה מרשה לחקור רק יחסים מנטאליים ['מאמין ש-', 'מצפה ש-'..] כלפי מצבי-עניינים מנטאליים ['אני חש (כאב/אור/..)'].

אם ניתן לתרגם את המשפטים הללו לביטויים בעלי המבנה 'אני נמצא ביחס מנטאלי י כלפי מצב עניינים מנטאלי מ', ניתן לחקור את אמיתותם על פי הפנומנולוגיה. ואם לא, לא.

137

בניה:

אני ניסיתי להבהיר שהכוונה הרבה יותר כוללת. תפיסה פנומנולוגית של המדע, לדוגמא, מתמקדת בכך שאני לא יכול להטיל ספק בכך שאני רואה את מה שאני רואה, אני יכול לפקפק רק בקיום שלו, מחקר פנומנולוגי משהה את שאלת הקיום ועוסק במה אני רואה. היחס המנטלי לחושים הוא תפיסתם כמציאות.

138

דוד:

לא הבנתי אם בכך אתה חוזר בך מההסכמות שלנו [ואם כן, מאלו] או מנסה לפרש אותן איכשהו אחרת [ואם כך אלו ואיך].

139

בניה:

הואיל וכבר אמרתי את זה ב113-115 אני חושב שההבדל בין ההבנות שלנו מתחיל ב116, כתבת "נדון רק" אני הבנתי כניגוד לשאלת הקיום עצמה, ולא בניגוד לשאלת עיסוק בתוכן התודעות עצמן, האם אתה הבנת את זה בצורה מצומצמת יותר?

140

דוד:

האם אתה חוזר בך מההבנות ב-124-129 [ספציפית, מה-'כן' שלך ב-129]?

141

בניה:

אני לא הבנתי שהנקודה המרכזית של הטיעון שלך היא למעט עיסוק בתוכן התודעה, אני כמובן מתנגד לקביעה מצמצת שכזו. אני כתבתי "לחקור את רשמי התודעה" ונראה לי ברור שהתכוונתי גם לתוכן בניכוי שאלת הקיום.

VIII נסיון ניסוח חמישי של התיזה הפנומנולוגית:

142

דוד:

ב-116 איך הבנת את 'נשים בצד את השאלה האם מ מתקיים'?

143

בניה:

לא מעניין אותנו האם אכן "העץ ירוק" אלא רק האם אני רואה עץ ירוק ואיך אני תופס את העץ (האם אני מאמין שהוא קיים או חלום).

144

דוד:

אם אין שם עץ, אי אפשר לראות עץ. מ-'אני רואה עץ' נובע שקיים עץ (השווה: 'אני אוכל גלידה'). יחס יכול להתקיים רק עם דבר-מה. אפשר אמנם להרגיש כאילו היה שם עץ, אך הרגשה זו היא תכונה שאיננה יחס.
אם אתה מאמין שמולך עץ כאשר אין כזה, אתה טועה.

עד כאן?

145

בניה:

מוסכם. לכן אני לא דן בשאלה האם קיים עץ.

146

דוד:

כתבת ב-143:
"לא מעניין אותנו האם אכן "העץ ירוק" אלא רק האם אני רואה עץ ירוק".

במידה והעץ לא קיים, אי אפשר לראות אותו.

מה שאפשר הוא להרגיש כאילו אתה רואה אותו.

עד כאן?

147

בניה:

בסדר.

148

דוד:

עוד כתבת ב-143:
"לא מעניין אותנו האם אכן "העץ ירוק" אלא רק..ואיך אני תופס את העץ (האם אני מאמין שהוא קיים..)".
אדם שיאמר 'אני משעה שיפוט [מבצע 'אפוכֶה'] בנוגע לשאלה אם העץ קיים, אך אני מאמין שהוא קיים' יסתור את עצמו, הלא כן?}

149

בניה:

ממש לא. השאלה האם אני מאמין שהוא קיים לא תלוייה בשאלה האם הוא אכן קיים בפועל.

והתבוננות בשאלה "האם אני מאמין שהוא קיים" דורשת גם השעייה של קיום לגבי המרכיבים הנפשיים שלי שבהם אני מתבונן.

150

דוד:

"האם אני מאמין שהוא קיים לא תלוי בשאלה האם הוא קיים."
נכון. אבל האם אני מאמין שהוא קיים כן תלוי בשאלה האם אני מאמין שהוא קיים. זו אותה שאלה. כל טענה שקולה לעצמה.
ואילו השעיית שיפוט פירושה שאינני נוקט בעמדה בשאלה אם הוא קיים: בפרט, שאינני מאמין שהוא קיים.

151

בניה:

זה הפירוש של השעייה: אני מודע לזה שאני מאמין שהוא קיים ובכל זאת אני לא גוזר מכך שום השלכות אלא בוחן את המציאות בהתחשב בכך שיכול להיות שהתודעה שלי שקרית (כלומר: אמיתית בתור תודעה אך רק תודעה בתור אמת).

152

דוד:
"אני מודע שאני מאמין שהוא קיים ובכל זאת לא גוזר מכך שום השלכות".
א.אם אני מודע לכך שאני מאמין ש-p, משמע *אני מאמין ש-p*.
ב.אם ב-'אינני גוזר מכך שום השלכות' כוונתך שאינני נוקט בעמדה בשאלה האם p, משמע *אינני מאמין ש-p* וגם לא שלא-p.
שני המצבים סותרים.

153

בניה:

ב. לא נכון, "לא לגזור השלכות" לא אומר "אינני מאמין ש-p וגם לא שלא-p." אלא אני אנהל דיון שאיננו רלוונטי לשאלה מה אני מאמין.

לדוגמא: אני יכול לתאר את העץ שאני רואה ואת התחושה שלי כלפיו בלי להזדקק לשאלת האמונה שלי.

154

דוד:

זה מה שהפנומנולוגיה מציעה לעשות במסגרת ה-'משחק' הפנומנולוגי או באופן כללי?

155

בניה:

למה אתה מתכוון באופן כללי? ברור שזו צורת חשיבה ביקורתית ולא התשובה לחיים היקום וכל השאר (פנומנולוגיה אפילו לא מתחרז עם 42).

156

דוד:

כוונתי: האם השעיית שיפוט [אפוכֶה] יש לעשות רק במסגרת לימודי פנומנולוגיה או גם בפעילויות אחרות, כגון השגת ידע יומיומי ומדעי?

157

בניה:

זו מתודה ביקורתית, מטבע הדברים היא לא נועדה להשגת ידע יומיומי, היא כן מועילה לחשיבה תיאורטית מדעית ואולי גם מתמטית.

158

דוד:

וכאשר אני נוקט במתודה הפנומנולוגית, לגבי כל טענה p שמערבת עצמים שאינם אני ותכונות שאינן שלי, אני נמנע מלחקור האם p וחוקר רק את יחסי המנטאלי ל-p [כולל יחס ההאמנה ש-p]?

159

בניה:

או שאני חוקר את היחס שלי או שאני חוקר את היחס בין תפיסות שונות בלי להסיק על קיומם.

160

דוד:

תוכל להביא דוגמא לדבר האחרון?

161

בניה:
אני יכול למדוד תנועה של עצמים ולנסח חוקי גרביטציה עבור התודעות שלי בלי להניח שהן מייצגות משהו קיים, ייתכן ואני אתעורר והפיזיקה תשתנה, אבל עד אז להמשיך לחקור.

162

דוד:
אתה מתכוון שהטענות המדעיות ניתנות להיתרגם לטענות אודות מצבים מנטאליים שלי?
למשל: נתרגם את 'אחרי ברק בא רעם' ל-'אחרי שאני מרגיש אור אני מרגיש רעש'-
דברים בסגנון הזה?

163

בניה:

כן. ונקודת המוצא הזו תהיה ביקורתית יותר כלפי טרמינולוגיה כגון "אלקטרונים" "שדה" או "מטען" שיצטרכו לקבל משמעות מדויקת ביותר ביחס לתופעות שניתן לחוות.

IX האמנם טענות המדע ניתנות לתרגום לטענות מנטאליות?:

164

דוד:

ביקורתית זה אומר שאם פרוייקט התרגום לא יצליח עלינו לדחות את החלקים במדע שלא הצלחנו לתרגם?

165

בניה:

את החלקים בתיאוריה המדעית, לעולם לא את התצפיות. מעשית, יש, גם אם הם נדירים, "קבועים פנומנולוגיים" במקום שבו התיאוריה העכשווית לא מספיקה בשביל לתאר את התוצאות.

166

דוד:

בשנות העשרים נעשו מאמצים כבירים על ידי פילוסופים-מדענים מהחוג הווינאי להגשים את הפרוייקט: משימה שנכשלה [אפילו כאשר ניסו לתרגם משפטים פשוטים כמו 'יש מולי עץ', ובטח נוסחאות בפיזיקה תת-אטומית]. כבר בשנות השלושים רובם זנחו את התקווה שזה ישים. זה ממחיש את כובד המחיר שעל הפנומנולוג לשלם.

167

בניה:

אני לא מכיר את העבודה של החוג הוינאי בנושא אבל העבודה שתיארתי ב-185 איננה עבודה של פילוסוף כלל אלא של תיאורטיקן. אני חושב שיש מעט מאוד אמירות מדעיות היום שבעייתיות.

168

דוד:

ננסה לתרגם משפט אחד יומיומי למצבים מנטאליים. נראה כמה זה קשה ומקופיא נבין כמה קשה עוד יותר לאין ערוך לתרגם טענה מדעית למצבים מנטאליים. מה שיטיל בספק את הטענה שאכן זו משימה אפשרית.
זו פרוגראמה מקובלת עליך?

169

בניה:

מקובל. אם כי אם תרצה אני מוכן גם הפוך: להציע הסבר לתופעה יחסית מורכבת בלי להניח דבר לגבי הקיום.

170

דוד:
בכיף. תתחיל.

X נסיון תרגום של הגרוויטאציה למונחים מנטאליים:

171

בניה:

אני רואה את עצמי מפיל שני חפצים ממגדל פיזה ומנסח היפותזה שהמהירות שבה חפצים נופלים לא תלויה במשקלם. כל התופעות שאני ראיתי או שאנשים תיארו באוזניי מתנהגות כך, אני מקבל את תיאור תופעות התנועה של חפצים נופלים כתנועה בתאוצה גרוויטציונית.

172

דוד:
"המהירות שבה חפצים נופלים לא תלויה במשקלם"
כוונתך לחוק השני של ניוטון ביחד עם עקרון הגרוויטאציה

או לכך ששני גופים שאחד מהם *מרגיש* כבד יותר מהשני *יצּפו* נופלים בו בזמן?
(שים לב שאלו דברים שונים בתכלית: הקייס השני הרבה יותר פשוט לניתוח חושי מהראשון).

173

בניה:

בינתיים נתחיל עם התצפית הפשוטה שהסתכלות על תוצאות המאזניים מגלה שונות רבה ואילו הסתכלויות בשעון למדידת קצב הנפילה דומות להפליא.

174

דוד:

הן דומות רק אם מקדמי החיכוך והצפיפויות דומות, ואין כוחות אחרים שמתערבים (כגון עקב מערבולות רוח..). כלומר, בתנאי מעבדה.

אם תפיל נייר וסכין, הסכין תיפול מהר יותר...

דברים כמו מקדמי חיכוך וצפיפויות וכוחות הם יישים תיאורטיים שאינם ניתנים לתצפית ישירה.

175

בניה:

הן בכל מקרה דומות יחסית בשביל רמת דיוק די מפתיעה. אם ימשיך לעניין אותי לחשב קצבים שונים אני יכול למדוד עבור כל דבר את קצב הנפילה שלו ולהבחין שבהוא כמעט קבוע.

176

דוד:

תיזת שוויון המהירויות תופרך כבר בניסוי הראשון או השני: שני חפצים אקראיים שתשליך יפלו בזמנים שונים.
מה שתגלה בתצפיות יהיה *העדר* קורלאציה בין המהירויות למשקל.
המדע מחפש אבל *התקיימות* קורלאציות, וכאלה ניתן למצוא רק בין גדלים 'תיאורתיים': שאינם ניתנים לתצפיות ישירות.

177

בניה:

אז מה אם הם לא ניתנים לתצפית ישירות? קבוע הגרביטציה ניתן לתצפית על ידי הקורלציה החיובית של מדידות שונות.

178

דוד:

ב-182-185 אמרנו שאם ישות מדעית איננה ניתנת לתרגום למצבים מנטאליים שלנו, עלינו לדחות אותה.

179

בניה:

ומה הבעיה עם תיאור הקורלציה: קבוע הגרביטציה הוא, בהסתברות טובה, קרוב ליחס בין הזמן שאני רואה בשעון לבין המרחק שהחפץ עובר בנפילה חופשית. אם אתה רוצה אני יכול לתת גם אינטרפרטציה למונח "הסתברות טובה".

180

דוד:
היחס בין הזמן למרחק איננו קבוע: בנפילה בוואקום, ככל שהמרחק גדול יותר, המהירות הממוצעת [היחס בין המרחק לזמן] גדולה יותר, כי לתאוצה יש יותר זמן 'לעבוד', ולכן היחס בין המרחק לזמן קטן יותר.

181

בניה:

לא התכוונתי לומר יחס במובן של Ratio, אלא במובן של Relation, אני לא חושב שאנחנו דנים בשאלה הפיזיקאלית הרגע. אותו יחס שמבוטא על ידי משוואת נפילת גוף חופשי יראה קורלציה טובה למדי גם בלי להביא בחשבון מודל מדויק יותר.

182

דוד:

"אני לא חושב שאנחנו דנים בשאלה הפיזיקאלית הרגע."

אנו מנסים לתרגם טענות פיזיקאליות לטענות מנטאליות [188-189].

"אותו יחס שמבוטא על ידי משוואת נפילת גוף חופשי יראה קורלציה טובה למדי."

לא בטוח שאני מבין. קורלציה בין מה למה?

183

בניה:

הקורלציה בין התוצאות המתקבלות לבין גרף פשוט של d=4.9t^2 כאשר המרחק נמדד במטרים והזמן בשניות. תאסוף את התצפיות שאפשר לראות, תצייר גרף שאפשר לראות ותווכח במגמה הזו.

184

דוד:

אם תזרוק פיסת נייר מגג בניין, היא יכולה ליפול אחרי דקה, ויכולה ליפול אחרי שעתיים.
"תאסוף את התצפיות שאפשר לראות"

אם כוונתך לכל התצפיות האפשריות, זה לא בדיק אמפירית.
אם כוונתך למספר סופי, מהו?

185

בניה:

אני מתכוון לאוסף התצפיות שכן יתאים. אין כאן קביעה שזה חוק טבע, אלא שזה חוק של מספיק תצפיות. נפילת פיסת נייר שונה כל כך שקל לראות שאפשר לחפש תיאור נוסף.

186

דוד:
"אני מתכוון לאוסף התצפיות שכן יתאים."

זה אך טאוטולוגי שאוסף תצפיות המתאים לתיאור כלשהו, ת, מתאים ל-ת. גם אם קבוצת התצפיות ריקה.

187

בניה:

אני ממש לא מבין מה אתה לא מבין. אני לא מחפש חוקי טבע, אלא עורך תצפיות ומחפש בהם מבנים, לכן זו לא טאוטולוגיה אלא צורת עבודה. אם הקבוצה ריקה, כנראה שאתה לא עורך תצפיות ואנחנו לא דנים בך.

188

דוד:
אם סתם תשליך חפצים, הם ייפלו לאט יותר (בהרבה או במעט) מאשר הנוסחה המוזכרת ב-203 עקב גורמים כמו חיכוך, עקרון ארכימדס, וגם סתם גורמים מפריעים [רוח, ציפורים, עננים..].

189

בניה:

מה אתה רוצה לומר בזה, שאפשר שלא להבחין בנוסחה ולא לקבל התאמה? נכון. השאלה היא האם אפשר למצוא תבנית מתאימה, התשובה היא שכמעט תמיד כן.

190

דוד:

כוונתך שאפשר למצוא תבנית מתאימה לנוסחה המוזכרת ב-203 בתנאים של וואקום במעבדה?

191

בניה:

כוונתי היא שלא משנה מה הנוסחא שתצא במעבדה, העיקר שאוכל למצוא נוסחא כלשהי. זה כמו שחקן רולטה: אני מנסה למצוא תבניות שיגדילו את סיכוי התחזית שלי. לאו דווקא לבנות רולטה.

XI היחס בין תיאוריה פיזיקאלית לתיאור מתימטי מדוייק של מצבים מנטאליים:

192

דוד:

תיהיינה ר1 ו-ר2 שתי רשימות של נתונים אקראיים כלשהם. תמיד ניתן למצוא פולינום המתאר את הנתון הראשון ב-ר2 כפונקציה של הנתון הראשון ב-ר1, את הנתון השני ב-ר2 כפונקציה של הנתון השני ב-ר1 וכן הלאה.

ש-"אוכל למצוא נוסחא כלשהי" זו אמת מתימטית-לוגית, לא פיזיקאלית.

193

בניה:

בדרך כלל ניטה לבחור משהו שניתן לתת לו אינטרפרטציה ובמובן זה התאמה לפולינום היא חסרת "מובן" אבל מבחינה פנומנולוגית, אין ספק שדי בכך. כל עוד ברור שזו התאמה זמנית.

194

דוד:

לא בטוח שהבנתי את ההסתייגויות לפני ה-'אבל' ואחרי ה-'כל עוד'.

195

בניה:

מצד אחד: כל התאמה שהיא לנתונים היא הישג כל עוד היא ממשיכה לעמוד בניסויים נוספים, מצד שני: יש עדיפות להתאמות שניתן למדל: להציע הסבר שמעניק מובנות, יכולת לתאר בצורה שקל יותר לחשוב על ניבויים נוספים.

196

דוד:

אמרנו [188-189] שאנו מתרגמים טענות פיזיקאליות לטענות מנטאליות. אם 'מובנות' כאן היא משהו מעבר לתצפיות, זה אומר שאיננו מצליחים.
'זמנית' ב-213, גם מונח סתום: קבוצת התצפיות תמיד סופית. אם הנוסחה מתארת רק אותן, היא לא מתיימרת לחול על שום פרט מחוץ לקבוצה. 

197

בניה:

דבר ברור, מה הבעיה?
כל חוקיות שעולה בניסוי נשארת בדיוק סך המצבים המנטליים של המדידות השונות. לכן כל טענה פיזיקאלית נשארת טענה מנטלית. 

ואכן, לא רק "זמנית" אלא חוקיות בכלל מתארת רק את הניסיון שהצטבר ולא שום דבר אחר.

198

דוד:

ומה לגבי שאלתי הראשונה בהודעתי הקודמת? מה זו ה'מובנות' הזו?

199

בניה:

לדוגמא: התועלת בדיבור על כוחות או שדות. אין בזה יותר מאשר תיאור החוקיות במשוואות שנוח לנו לחשוב עליהן ולהכליל אותן למקרים שונים. התאמה פולינומית כלשהי היא חסרת פשר לעומת דעיכה אקספוננציאלית.

200

דוד:

אם "אין בזה [=ב-"דיבור על כוחות או שדות"] יותר מאשר תיאור החוקיות במשוואות" אזי "התאמה פולינומית כלשהי היא חסרת פשר" או בעלת פשר בדיוק באותה מידה "לעומת דעיכה אקספוננציאלית".

201

בניה:

אני לא מבין. הסברתי במה זה עוזר: "נוח לנו לחשוב עליהן". התיאור של ניוטון, גם אם איננו מדויק, קל יותר לחשיבה ותיאור מאשר משוואות ספציפיות יותר ולכן לעיתים קרובות נשתמש בו לקבלת אינטואיציה.

202

דוד:

נוח לנו לחשוב עליהן כי הן מכילות מידע שונה, פשוט יותר, או כי הן ניסוח מקוצר יותר של אותו מידע?

203

בניה:

פשוט יותר.

204

דוד:

כלומר, לא מדובר באותו מידע?!

205

בניה:

לא.

או לפחות, לא בהכרח.

206

דוד:

זה עומד בניגוד לדבריך ב-219:

"אין בזה [="בדיבור על כוחות או שדות"] יותר מאשר תיאור החוקיות במשוואות."

207

בניה:

לא סותר. זה תיאור של מדידות בעזרת משוואות, אבל תוך בחירת משוואות פשוטות יותר לפרשנות שבאה על חשבון רמת ההתאמה או צמצום לקבוצת מדידות מסוימת.

208

דוד:

התיאוריות הפיזיקאליות הן תיאור *מקורב* של נתוני החושים?

209

בניה:

כן

210

דוד:

שים לב שזה אומר שאנו מוותרים על היומרה [ב-182] לתרגם את הטענות הפיזיקאליות לטענות מנטאליות *במדוייק*. אנו יכולים לתרגם רק בערך.

עוד שאלה:

האם דיבור על כוחות וכו' הוא ניסוח אחר של פולינומים המתארים תצפיות (הגם שבצורה לא מדוייקת) או משהו יותר מכך?

211

בניה:

הטענות הפיזקליות מתורגמות לחלוטין לטענות מנטאליות, חוסר הדיוק הוא של הפיזיקה לא של התרגום. אנחנו לא משתמשים בפיזיקה של טענות מדויקות.

הטרמינולוגיה עצמה מגיעה מהמחשבות שלנו על דברים אחרים, לכן במידה מסוימת אינטואיטיבי יותר להסביר משיכה של גופים קטנים כלפי מסה מרכזית מאשר אינטרקציה בין מסות.

212

דוד:

"הטרמינולוגיה עצמה מגיעה מהמחשבות שלנו על דברים אחרים" שאינם ישים מנטאליים?

213

בניה:

מחשבות על דברים אחרים: כוח משמש גם ביחסים בין בני אדם.

השימוש שלנו בטרמינולוגיה נובע ממצבים מנטליים, אנחנו חווים את השימוש בלשון על ידי מצב מנטלי. האם קיים גוף מדבר? אנחנו בהחלט חשים זאת. האם הוא קיים מעבר לכך? אנחנו חושבים שכן, אבל אי אפשר לדעת מעבר לכך.

214

דוד:

"מחשבות על דברים אחרים", כלומר אסוציאציות?

האם ה*מידע* שמכילים [להבדיל מהמידע ש-*מזכירים* אסוציאטיבית] דיבורים על כוחות ושאר 'יישים תיאורתיים' זהה למידע שמכילים הפולינומים המקורבים?

215

בניה:

לפעמים הוא לא מכיל פחות מידע, אלא פחות מכיל את המידע, שכן זהו קירוב פחות מדוייק מלחפש התאמה מיטבית לפולינום כלשהו. אבל במקרים מסוימים הוא מכיל פחות מידע: כאשר מצמצמים את החוקיות למקרים מסוימים.

216

דוד:

אבל בכל אופן לא יותר מידע?

217

בניה:

המידע במובן הפנומנולגי הוא רק התצפיות עצמן. תמיד ניתן למצוא פולינומיאלית שתכיל יותר מידע.

XII עד כמה התיאוריות המדעיות טובות אפילו בתור תיאור *מקורב* של התצפיות שלנו?:

218

דוד:

אפילו בתור קירוב, התיאוריות המדעיות כשלעצמן (ללא תיאוריות-עזר אד-הוק) רחוקות מלתאר את התצפיות היומיומיות. הפולינומים שמכסים את האחרונות מסובכים בהרבה מנוסחאות שמדע מחפש (או מקבל).

בתנאי מעבדה, נוסחאות המדע אכן מקורבות לתצפיות, אבל שהתנאים תנאי-מעבדה (למשל, היעדר חיכוך) נקבע על סמך תיאוריות-עזר שמשתמשות אף הן במונחים תיאורטיים ('חיכוך') הדורשים תרגום.

219

בניה:

מעולם לא אמרתי שתצפית צריכה להיות יומיומית. ניסוי שני סדקים הוא דוגמא נפלאה לתצפית לא שגרתית אך עם זאת מאוד ברורה. קבועים נוספים (כמו חיכוך) בכל נוסחא הן אולי אפילו הדרך הפנומנולוגית ביותר: לא משנה מה אני אראה אני יכול להתאים קבועים נוספים.

220

דוד:

אנו עוסקים במדע כדי להסביר את היומיום ולסייע לנו פראקטית ביומיום, לא רק לתאר מה יקרה במעבדה.

"לא משנה מה אני אראה אני יכול להתאים קבועים נוספים."

זו דרך לחסן כל תיאוריה מפני הפרכה, מה שיהפוך אותה לחסרת תוכן אמפירי.

221

בניה:

איך ומדוע לחסן תיאוריה מפני הפרכה לא הופך אותה לחסרת תוכן אמפירי?

אם אני רושם טבלת קבועי חיכוך שונים, מדוע זה נראה לך חסר תוכן?

222

דוד:

תיאוריה לכאורה אומרת לנו שבתנאים מסויימים מה שתִראה יהיה *כך ולא אחרת*.
אם כל תצפית החורגת מהציפיות שמולידה התיאוריה תתורץ על ידי קבועים ש'יותאמו' לשם כך,

התיאוריה אפוא לא אומרת שתִראה כך ולא אחרת, כלומר, היא חפה מתוכן אמפירי (תצפיתי): היא מתאימה לכל תצפית.

223

בניה:

הציפייה לראות כך ולא אחרת נובעת מהציפייה להתמדה של החוקיות. אם זאת ברור שכל עוד לא נאספו כל הנתונים בעולם אין אפשרות לדעת את החוקיות. התיאוריה היא תבנית שמצאנו עד כה. העובדה שאפשר למצוא טובה יותר לאחר תצפיות נוספות לא מרוקנת אותה מתוכן.

224

דוד:
נבחין בין דחייתה של תיאוריה ת בעקבות תצפיות לבין הוספת תיאוריות נוספות על מנת להתאים את ת לתצפיות. תיאוריה שמתאימה לכל תסריט לא מתארת אף תסריט.
כאשר אנו בונים מטוס על סמך המדע, אנו רוצים שהוא לא יתרסק ולא אומרים 'מקסימום נוסיף כמה קבועים אם הוא יתרסק'.

225

בניה:

המצב הוא לא כזה. יש כמה תיאוריות, כל אחת מתארת חלק אחר של התצפיות בצורה יותר טובה. הנקודה המרכזית היא לזכור מה התצפיות הן: אפשר לחשוב על אור כעל גל או כעל חלקיק כל עוד זוכרים את התופעות השונות. בכל מקרה נשארת אי ודאות מסוימת, כשתהיה תצפית חדשה נצטרך לתקן.

226

דוד:

שחפצים לא נופלים במהירות שבסעיף 203 נרשם על חשבון החיכוך [וכו'] ואיננו דוחים את הנוסחה. אם החיכוך איננו יותר מאשר *חריגה מהנוסחה*, כל מה שהנוסחה ביחד עם תיאוריית החיכוך אומרת זה: 'חפצים נופלים ככה, או שלא' [טאוטולוגיה חפה מתוכן].

ולא ברור לי איזו משמעות *פנומנולוגית* אחרת ניתן לתת לחיכוך [וכו'].

227

בניה:

במקום לרשום d=4.9t^2 נרשום

d=(4.9+c)t^2

כשc משתנה עבור חפצים שונים. אם אפשר למצוא את התבנית שמאפיינת אותו (צורה, חומר וכו'..) נקבל משוואה מדויקת יותר. גם אם לא, הקורלציה עבור c לא נכון, גדולה יותר מאשר לא לדעת כלום.

228

דוד:

באותה מידה יכולנו לרשום שמהירות נפילת כל חפץ היא 5 מטר לשניה + c, כאשר c היא החריגה של החץ מהמהירות הנתונה. זו כמובן אמת לאמיתה. למשל אם חפץ נופל במהירות ממוצעת של 20 מטר לשניה, c=15, ואם במהירות מטר לשניה c=-4..

229

בניה:

ואם יש לך משהו חכם להגיד על המקרים השונים, זה אפילו יכול להיות רעיון יותר פשוט

לצערנו עוד לא מצאנו מבנה כל כך פשוט.

230

דוד:

v=5+c

זה חכם [ואפילו נכון!] באותה מידה כמו:
v=(4.9+c)t

אם c בכל מקרה *היינו* החריגה של התצפיות מנוסחאות האם:
v=5; v=4.9t

c *נמדדת* באמצעות חריגה. כדי להימנע משטות זו, עלינו להעניק ל-c פשר שאיננו מדידה, כלומר, פשר לא-פנומנולוגי.

231

בניה:

אם הסטייה היא מאותו סדר גודל, אז אכן קשה לחשוב על זה בתור סטייה. במקרה של סטייה (כמו חיכוך) תמצא קורלציה מסוימת גם ללא תיקון כלל.

הרעיון של מקדם (חיכוך) הוא להימנע מלתת פשר, אלא לתאר את התופעות.