סיבוב ראשון של דיון שלי עם גיא ק. על תורת הפראקסולוגיה: הוא מציג אותה ואני מקשה קושיות

גיא:

1. ישנן טענות נורמטיביות פוליטיות שהבעתן בדיון מהווה סתירה פרפורמאטיבית

בירור המושג "סתירה פרפורמאטיבית":

I

דוד:

2. הסבר "סתירה פרפורמאטיבית"

גיא:

3. סתירה פרפורמטיבית - טענה שתוכנה עומד בסתירה למשתמע מעצם *פעולת* טעינת הטענה. לדוגמה - הטענה "אני לא יודע לטעון טענות" אינה מכילה סתירה פנימית, אך כאשר אדם *טוען* אותה בהכרח משתמעת מכך סתירה. גם הטענה "אני לא רוצה לטעון טענות" היא סתירה פרפורמטיבית.

דוד:

4. אם אני אומר: "אני שותק", האם זו סתירה פרפורמאטיבית?

גיא:

5. אם אתה אומר - כן, אם אתה כותב - לא. בניסוח לוגי טהור - אם אתה טוען "אני לא טוען טענה" - אתה מבצע סתירה פרפורמטיבית

דוד:

6. האם תסכים לאפיון הבא:
סתירה פרפורמטיבית מתרחשת כשנטענת טענה ט' ומ-ט' נובע ש-ט' איננה נטענת

גיא:

7. אני מעוניין בניסוח כללי יותר. סתירה פרפורמטיבית מתרחשת כאשר נטענת טענה ט' ומט' נובעת סתירתן של הנחות קדם הגלומות בפעולת הטעינה

II

דוד:

8. מה פירוש "הנחות קדם הגלומות בפעולת הטעינה"?

גיא:

9. בהינתן 'הקשר טעינה' (אוסף טענות שנכונותן משתמעת מעצם פעולת טעינה מסוימת), טענה ט' תיקרא סתירה פרפורמטיבית בהקשר זה אם היא סותרת את אחת מהטענות שמהוות את ההקשר. אני לא רוצה להשתמש בג'ימייל היא סתירה פרפורמטיבית בהקשר שלנו.

דוד:

10. אם אני אומר "אינני קופץ" תוך כדי קפיצה, האם זו סתירה פרפורמאטיבית?

גיא:

11. זה מחוץ לתחום הדיון עבורנו, אנחנו מתעניינים רק באמיתות שניתן להסיק מעצם פעולת טעינה. אם נתון כי אתה טוען בעברית "אני לא יודע עברית" אז טענה זו היא סתירה פרפורמטיבית

דוד:

12. במה "אני לא משתמש בג'ימייל עתה" שונה מ"אני לא קופץ עתה"?

גיא:

13. אסייג את דברי: אם נתון כי בהקשר מסויים ניתן לטעון טענות רק אם קופצים, הטענה "אני לא קופץ" היא סתירה פרפורמטיבית

דוד:

14. יכולתי לכתוב את ההודעה הנוכחית גם בפייסבוק, לא רק בג'ימייל. האם זו סתירה פרפורמאטיבית אם אני מכחיש את היותי כותב עתה בג'ימייל?

גיא:

15. אם בהקשרנו נתון כי אתה טוען באמצעות הג'ימייל, כן.

III

דוד:

16. מה הופך דבר כלשהו לחלק מהקשר הטעינה?

גיא:

17. מה שנתון שהוא הקשר הטעינה. אם נתון שאתה טוען במהלך "קפיצה" - זה ההקשר

דוד:

18. באיזה אופן עתה "נתון" שאני כותב בג'ימייל דווקא?

גיא:

19. אנחנו יכולים לדסקס על מה מהווה סתירה פרפורמטיבית בהקשר מסויים. אם אנחנו מדסקסים על מה מהווה סתירה פרפורמטיבית במהלך התכתבות ג'ימייל - הרי זה נתון.

דוד:

20. סתירה פרפורמטיבית זו טעינת טענה הסותרת את הנתונים?

גיא:

21. הסותרת את מה שמשתמע מעצם פעולת הטעינה. מה שמשמע יכול להיות טעון הקשר (התכתבות ג'ימייל, 'אפשר לטעון רק אם קופצים') ויכול להיות לא טעון הקשר ('אני לא יכול לטעון טענה' היא סתירה פרפורמטיבית בכל הקשר אפשרי)

דוד:

22. מדוע היותי כותב בג'ימייל "משתמע מעצם פעולת הטעינה "שלי עתה ואילו היותי נמצא על פני כדור הארץ לא? או שמא גם הדבר האחרון "משתמע מעצם פעולת הטעינה" שלי?

גיא:

23.  אם ישנה טענה מסוימת שהיא נתונה "מהקשר" אנחנו נגדיר אותה במפורש כנתונה.

תיקון: נתונה = משתמעת

דוד:

24. אז דווקא אם "נגדיר אותה במפורש" זו סתירה פרפורמאטיבית או שגם "משתמעת" זה מספיק?

גיא:

25. אם אנו דנים בסתירות פרפורמטיבית בדיוני ג'ימייל, נגדיר כי מדובר בדיוני ג'ימייל במפורש. אם לא הגדרנו דבר, סתירות פרפורמטיביות הן רק טענות שהן סתירות פרפורמטיביות בכל הקשר אפשר ("אני לא טוען טענה")

IV

דוד:

26. האם סתירה פרפורמאטיבית תלויית הקשר היא כשפלוני מכחיש משהו שהוא מקבל בתור נתון?

גיא:

27. סתירה פרפורמטיבית תלויית הקשר (הקשר נתון) היא כזו בה פלוני טוען טענה המכחישה (כלומר, סותרת) טענה שנכונותה נובעת מפעולת הטעינה בהקשר הנתון

דוד:

28. ואמרת שבשביל שפלוני יבצע סתירה פרפורמטיבית תלויית הקשר, ההקשר צריך להיות נתון במפורש. ה"הקשר" הזה הוא אוסף טענות שפלוני קיבל במפורש בתור אמיתות?

גיא:

29. לא, הוא אוסף טענות שאנחנו הגדרנו כי נובעות מפעולת הטעינה בהקשר נתון. למשל אם הגדרנו שאפשר לטעון רק בג'ימייל, מעצם פעולת הטעינה נובע שימוש בג'ימייל

דוד:

30. מה זה "הגדרנו" כאן?

גיא:

31. אנחנו הגדרנו שזה ההקשר בו אנו דנים. למשל אמרנו "ההקשר שלנו הוא התכתבות בג'ימייל" ואז אמרנו "מכאן כי הטענה "אני לא משתמש בג'ימייל" היא סתירה פרפורמטיבית.

דוד:

32. כלומר, כשתיארנו סיטואציה כלשהי (בין אם סיטואציה מתקיימת ובין אם היפותטית), כל טענה הסותרת את התיאור שלנו את הסיטואציה תהווה סתירה פרפורמטיבית?

גיא:

33. מה שרלוונטי עבורנו: כשתיארנו סיטואציה כלשהי (ההקשר), ממנה עולה כי בפעולת הטעינה גלומה הנחה מסוימת, כל טענה הסותרת הנחה זו (בהקשר זה) היא סתירה פרפורמטיבית.

V

דוד:

34. מקודם הבנתי מדבריך שהיות "הנחה גלומה" בפעולה פירושו היות חלק מההקשר. עתה נראה שלא הבנתי נכון. מה פירוש שהנחה מסויימת גלומה בפעולה?

גיא:

35. למשל, ההנחה שאני מסוגל לטעון טענות גלומה (=משתמעת) בפעולת הטעינה. אם נתון כהקשר "טענות ניתן לטעון רק בעברית" - הטענה "אני יודע עברית" גלומה גם היא בפעולת הטעינה

דוד:

36. האם "משתמעת מ-.."/"גלומה ב-.." היינו "נובעת מ"?

גיא:

37. כן

דוד:

38. טענה ט' גלומה בפעולה פ' של פלוני אמ"ם מהטענה "פלוני ביצע פ" וההקשר [אם נתון] נובע ט'?

גיא:

39. כן

דוד:

40. סתירה פרפורמאטיבית, אפוא, היא סתירה בין טענה ט' שפלוני מביע לבין הטענה "פלוני מביע את ט'" וההקשר הנתון (אם יש כזה)?

גיא:

41. כן

VI

דוד:

42. אם נתון שפלוני נמצא בארה"ב וטוען "אינני בארה"ב", האם יש בדבריו סתירה פרפורמאטיבית?

גיא:

43. לא, כיוון שהסתירה לא נובעת מעצם פעולת הטעינה. לא כל טענה שגויה תכונה "סתירה פרפורמטיבית" רק טענה שהיא שגויה בגלל מה שמשתמע מעצם פעולת הטעינה.

דוד:

44. לעיל הגדרתי "סתירה פרפורמאטיבית" כ"סתירה בין טענה ט' שפלוני מביע לבין הטענה "פלוני מביע את ט'" וההקשר הנתון " והסכמת.

אם טענה ט' סותרת את ההקשר הנתון של טעינתה, הריהי מיני וביה סותרת את הקוניונקציה של ההקשר עם עוד משהו, בפרט: עם הטענה "ט' נטענת"

גיא:

45. צודק. אדייק - טענה ט' תכונה סתירה פרפורמטיבית אם היא סותרת את ההקשר אך ורק בהינתן הטענה "פלוני מביע את ט'"

דוד:

46. האם תסכים להגדרה הבאה?:
נקרא לפעולת פלוני "סתירה פרפורמאטיבית" אמ"ם פעולה זו של פלוני היא הבעת טענה ט' הסותרת את "[פלוני מביע את ט'] וגם נ'", כש-נ' הוא מה שנתון לגבי נסיבות הבעת ט' ע"י פלוני, וגם אין סתירה בין ט' ל-נ'

גיא:

47. כן

VII

דוד:

48. מקודם שאלתיך אם כשאני *אומר* "אני שותק" יש בכך סתירה פרפורמאטיבית ואמרת שכן. עתה אתה חוזר בך?

גיא:

49. לא, בהנחה שהמילה אומר גולמת בתוכה שהטענה נטענת על ידי דיבור. בכל אופן, אני חושב שהפינות האלה לא רלוונטיות להמשך.

דוד:

50. אמרנו אבל שיש סתירה פרפורמאטיבית רק עם ט' איננה סותרת את נ' - ואילו כאן ט' סותרת את נ'

גיא:

51. כן, זה אי דיוק קטן, לכן ההבהרה בהודעה הקודמת

דוד:

52. לא בטוח שהבנתי. מה האי-דיוק ומה ההבהרה?

גיא:

53. לא משנה, כן זה לא נכון

VIII

דוד:

54. האם תסכים שכשאנו אומרים שפעולה כלשהי פ' סותרת טענה כלשהי ט' בעצם אנו מתכוונים לומר שהטענה "פ' מתבצעת" סותרת את ט'. כלומר, הסתירה בסופו של דבר היא בין שתי טענות, והדיבור אודות הסתירה בין הפעולה לטענה הוא במשמעות מושאלת, לא כפשוטו?

גיא:

55. לא נאמר "פעולה סותרת טענה" אלא נאמר "המשתמע מפעולה סותר את הטענה". זה שקול לאמירה 'המשתמע מהטענה "פ מתבצעת" סותר את הטענה'. אני לא חושב שמשמעות אחת מושאלת והשנייה לא. המשתמע מ-"אני לא רוצה לטעון טענה" שקול ל- "גיא טען שהוא לא רוצה לטעון טענה"

דוד:

56. האם תסכים שהתוכן של הטענה "הדשא ירוק" ושל הטענה "דוד טוען שהדשא ירוק" שונה?

גיא:

57. כן

דוד:

58. אם כך לא נכון ש""אני לא רוצה לטעון טענה" שקול ל- "גיא טען שהוא לא רוצה לטעון טענה""

גיא:

59. אני התכוונהתי לטעינת הטענה "אני" לא כטענה סתמית, אלא ממש - אני - גיא קדם - טוען אותה. סתירה פרפורמבטיבית מתרחשת כאשר תוכן טענה סותר את המשתמע מפעולת הטעינה של הטענה. 

דוד:

60. כשאתה אומר "הדשא ירוק" אתה מביע את הטענה "הדשא ירוק" ואינך מביע את הטענה "גיא טוען שהדשא ירוק" כשאתה אומר "אני לא רוצה לטעון" אתה מביע את הטענה "גיא לא רוצה לטעון" ואינך מביע את הטענה "גיא טוען שגיא לא רוצה לטעון"

גיא:

61. עד פה נכון

דוד:

62. אם כך, כאמור, לא נכון שכשאתה טוען "אני לא רוצה לטעון טענה" תוכן דבריך שקול ל-"גיא טען שהוא לא רוצה לטעון טענה"

גיא:

63. בסדר, הלאה.

IX

דוד:

64. ניתן לדעת א-פריורי שיש סתירה בין טענה ט1: "יוסי לא טוען כלום" לבין טענה ט2: "יוסי טוען שאיננו טוען כלום"
אך איזו אחת מבין הטענות הללו נכונה, זאת ניתן לדעת רק א-פוסטריורי. מסכים?

גיא:

65. כן

X

דוד:

66. האם סתירה פרפורמאטיבית תלויית הקשר תיתכן רק במצב היפותטי מתואר או גם במציאות?

גיא:

67. לא הבנתי. מצב היפוטטי מתואר שאין בו סתירות פנימיות הוא מצב שייתכן במציאות. 

דוד:

68. האם ייתכן במציאות מצב בו מתרחשת סתירה פרפורמטיבית תלויית הקשר?

גיא:

69. כן. נתון כי אבי טוען טענות רק כשהוא רעב. אבי טען "אני לא רעב"

XI

דוד:

70. כשפלוני במציאות מבצע סתירה פרפורמטיבית תלויית הקשר, למי טענה אמורה להיות "נתונה" על מנת להוות חלק מההקשר של פעולת פלוני?

גיא:

71. "למי טענה אמורה להיות "נתונה"?" לא הבנתי את השאלה.

דוד:

72. אמרת שעל מנת שטענה תהווה חלק מהקשר של פעולה, היא צריכה להיות "נתונה". ואני שואל במקרה בו הסתירה הפרפורמאטיבית תלויית ההקשר היא במציאות [ואיננה היפותטית בלבד] - למי הטענה אמורה להיות נתונה/ידועה על מנת להיות חלק מהקשר הפעולה?

גיא:

73. כשאנחנו נדבר על כך שטענה מסוימת מהווה סתירה פרפורמטיבית בהקשר מסויים ההקשר בו אנו דנים יהיה "נתון". אנחנו נגדיר במפורש "אבי טוען טענות רק כשהוא רעב". אנחנו המדברים, אז אנחנו נהיה מודעים לכך. 

דוד:

74. יוצא מדבריך שאותה פעולה של פלוני [במציאות] תהווה סתירה פרפורמאטיבית כשהיא מתוארת ע"י פלוני ולא תהווה סתירה פרפורמאטיבית כשהיא מתוארת ע"י פלמוני?

גיא:

75. למיטב הבנתי את דבריך, כן. הקשר עבורינו הוא פשוט טענות נתונות ("הנחות" בשם אחר(

דוד:

76. ראובן טועה לגבי מרחק הארץ מהשמש.
שמעון מתאר את טעות ראובן ומציין שאילו ראובן צדק, לא היו חיים על פני הארץ ולכן ראובן לא היה טוען מה שטען
לוי מתאר את טעות ראובן מבלי לציין זאת.
ראובן ביצע סתירה פרפורמטיבית יחסית לתיאור שמעון אך לא יחסית לתיאור לוי?

גיא:

77. לא. אין שום דבר יחסי בסתירה פרפורמטיבית. אם ראובן טוען "אני עכשיו מת" או טענה השקולה לכך לוגית הוא מבצע סתירה פרפורמטיבית. 

דוד:

78. האם ראובן במקרה שתיארתי לעיל מבצע סתירה פרפורמאטיבית?

גיא:

79. אם נתון כי הטענה השמש במרחק קילומטר מהארץ שקולה לטענה "ראובן מת" - הרי שהטענה "השמש במרחק קילומטר מהארץ" על ידי ראובן מהווה סתירה פרפורמטיבית

דוד:

80. האם אתה משתמש בעצם במילה "נתון" במשמעות של "אמת" ולא במשמעות של "ידוע" [כפי שבדרך כלל משתמשים בה]? כי אם נתון פירושו ידוע, השאלה הבא היא: "ידוע למי?"

גיא:

81. במשמעות של אמת. כפי שנתונים נתונים בשאלות מתמטיות.

דוד:

82. אם כך, כל אימת שמתקיים [(פלוני טוען ש-ט') וגם (אם ט', אז לא פלוני טוען ש-ט')], פלוני מבצע סתירה פרפורמאטיבית?

גיא:

83. נכון מאוד

XII

דוד:

84. מקודם הגדרנו ס"פ:
"הבעת טענה ט' ע"י פלוני הסותרת את "[פלוני מביע את ט'] וגם נ'", כש-נ' הוא מה שנתון לגבי נסיבות הבעת ט' ע"י פלוני, וגם אין סתירה בין ט' ל-נ'"
אם נ' היא קבוצת כל האמיתות, אז" אין סתירה בין ט' ל-נ'" לא יכול להתקיים, כי אחת האמיתות היא "לא-ט'"

גיא:

85. ההגדרה הנכונה היא זו:  כל אימת שמתקיים [(פלוני טוען ש-ט') וגם (אם ט', אז לא פלוני טוען ש-ט')], פלוני מבצע סתירה פרפורמאטיבית

דוד:

86. גם זו הגדרה בעייתית:
טענה מסוג "אם א', אז ב'" היא אמת אמ"ם ב' או לא-א'.
במקרה דנן, אם ט' שקר, אז "אם ט', אז לא פלוני טוען ש-ט'"
יוצא שכל טעות היא סתירה פרפורמאטיבית

גיא:

87. נכנה סתירה פרפורמטיבית רק כאשר תוכן הטענה סותר את המשתמע מעצם פעולת הטעינה

דוד:

88. זה מה שאמרת כבר בתחילת הדיון. אני בינתיים מנסה to make sense out of "המשתמע מעצם פעולת הטעינה" ולא מצליח

XIII

גיא:

89. על בסיס ההגדרה "כל אימת שמתקיים [(פלוני טוען ש-ט') וגם (אם ט', אז לא פלוני טוען ש-ט')], פלוני מבצע סתירה פרפורמאטיבית" מה הבעיה לתפיסתך?

דוד:

90. "אם ט', אז לא פלוני טוען ש-ט'" זו אימפליקאציה [טענה מהצורה "אם א', אז ב'"]. השאלה איזה סוג:
אם אימפליקאציה קונטינגנטית, אזי אם הרישא שלה [ט'] שקר, כל האימפליקאציה אמת. ואז כל טעות היא סתירה פרפורמאטיבית.
ואם אימפליקאציה הכרחית, אין סתירה פרפורמאטיבית אם אני מכחיש את היותי דובר עברית, למשל

גיא:

91. לא הבנתי מה הבעיה. עבור כל ט' המקיימת "אם ט' אז פלוני לא טוען את ט'" - כאשר פלוני טוען את ט' הוא מבצע סתירה פרפורמטיבית. 

דוד:

92. שכל טענה מקיימת זאת אם היא שקר. יוצא שכל טעות היא סתירה פרפורמאטיבית

גיא:

93. לא נכון, לא כל טענה שהיא שקר מקיימת "אם ט' אז פלוני לא טוען את ט'".

למשל נציב ט': 1 + 1 = 5. לא נובע מכך שפלוני לא טוען את ט'. אם ט: "פלוני לא יכול לטעון טענות" אזי דדוקטיבית פלוני לא טוען את ט'.

דוד:

94. אתה מבין אפוא את המבנה "אם א' אז ב" שבהגדרה הנדונה בתור יחס נביעה ולא בתור אימפליקאציה: "מ-א' נובע [דדוקטיבית] ב'"
אם כך, תסכים להגדרה הבאה של סתירה פרפורמאטיבית? :
טענה שממנה נובע [דדוקטיבית] שהיא איננה נטענת?

גיא:

95. כן. וביתר דיוק: פלוני מבצע סתירה פרפורמטיבית כאשר הוא טוען טענה ממנה נובע שהוא אינו טוען את הטענה

דוד:

96. אז אם למשל אני אטען עכשיו שאינני משתמש בג'ימייל, אני לא אבצע סתירה פרפורמאטיבית. כי לא נובעת מהטענה "דוד לא משתמש בג'ימייל" הטענה "דוד לא טוען שדוד לא משתמש בג'ימייל"

גיא:

97. אכן, הטענה "דוד לא משתמש בג'ימייל" אינה סתירה פרפורמטיבית, כיוון שמטענה זו לא נובע "דוד לא טוען שדוד לא משתמש בג'ימייל". רק בעולם או הקשר בו רק באמצעות שימוש בג'ימייל ניתן לטעון טענות זו כן הייתה ס"פ. 

דוד:

98. "רק בעולם.. בו רק באמצעות.. ג'ימייל ניתן לטעון.. זו.. הייתה ס"פ"
גם אז לא:
הגדרה מקובלת של נביעה היא: 
"א' נובע מ-ב' אמ"ם אין עולם אפשרי בו ב' ולא א'"
אם יש עולם בו ניתן לטעון שלא באמצעות ג'ימייל, בשום עולם שימוש בג'ימייל לא נובע מטעינה

גיא:

99. שוב, זה פשוט עניין של הקשר. אפשר להוסיף טענה שנכונה בהקשר מסויים, ואז ניתן להשתמש בה בהסקה. אין פה שום דבר מיוחד. כל שאלה במתמטיקה עושה במנגנון בסיסי זה שימוש ואתה בוודאי מכיר אותו.

דוד:

100. האם כל האמיתות אודות העולם שלנו מהוות חלק מה"הקשר" בו מתבצעת טעינה בעולם שלנו?

גיא:

101. כן, אף כי לא נידרש להתייחס בהקשרנו לטענות אמפיריות, ולכן אין טעם לעסוק בסקופ זה.

דוד:

102. אם כך, הגדרת סתירה פרפורמאטיבית היא [שכתוב קל של הגדרתך האחרונה]:
פלוני מבצע סתירה פרפורמטיבית כאשר הוא טוען טענה שממנה **ומקבוצת האמיתות** נובע שהוא אינו טוען את הטענה

גיא:

103. חן חן

XIV

דוד:

104. אם מ-[א' וגם ב'] נובעת שלילת ג', אז מ-א' נובעת שלילת [ב' וגם ג ['
למשל:
מ-[סוקראטס אדם וגם כל האנשים בני תמותה] נובעת שלילת [סוקראטס בן אלמוות[
ובאותה מידה 

מ-[סוקראטס אדם] נובעת שלילת [כל האנשים בני תמותה וסוקראטס בן אלמוות[
עד כאן?

גיא:

105. בוודאי

דוד:

106. אם כך ניתן לשכתב את ההגדרה האחרונה כך:
פלוני מבצע סתירה פרפורמטיבית כאשר הוא טוען טענה ט' שממנה נובעת שלילת הקוניונקציה: [קבוצת האמיתות וגם פלוני טוען ט']
מסכים?

גיא:

107. אנחנו מחפשים פה לדרוש שנושא ה"פלוני טען" ישחק בקביעת ערך האמת, כדי שלא יהיה מדובר בכל טענה שגויה. סתירה פרפורמטיבית היא פעולה בה פלוני טוען א' ולא טענה. תוכל לבנות לזה בוודאי הצרנה, אם אתה רוצה. 

דוד:

108. יהיו:
א': טענה כלשהי
ב': קוניונקציית כל האמיתות
ג: "פלוני טוען א'"

הגדרת ס"פ:
פלוני מבצע ס"פ כאשר (1):הוא טוען א'; ו-(2):[מ-[א' ו-ב'] נובע [לא-ג'[[

אמרנו ש-(2) שקול ל-(3):[מ-א' נובע לא-[ב' ו-ג'[[

עד כאן?

XV

גיא:

109. האם מכאן נובע שכל טענה שגויה היא ס"פ? אם כן - אז התשובה היא לא. מצא הצרנה מתאימה לתיאור (כיוון שאתה מחפש הצרנה).

דוד:

110. זה אכן נובע. וזה אומר שההגדרה שהצענו איננה מוצלחת [ההצרנה רק ממחישה זאת, לא גורמת לכך]. לא עולה בדעתי הגדרה יותר טובה. אבל לא אני הוא הרי אשר מלכתחילה הכניס לדיון את המושג "סתירה פרפורמאטיבית" אלא אתה. אז המשימה למצוא הגדרה מוצלחת היא עליך. לא הצרנות אני מחפש אלא הסברים

גיא:

111. נאה. אז לא כל טעינת טענה שגויה מכונה סתירה פרפורמטיבית, אלא רק טענה שממנה עולה כי טוען הטענה לא טען אותה. למשל מהטענה "גיא קדם לא רוצה לטעון טענה" נובע "גיא לא טוען טענה". מאידך, הטענה "השמיים ירוקים" לא נובע "גיא לא טוען טענה". האם זה ברור?

דוד:

112. זה ברור מאד.
אילו ההגדרה של ס"פ הייתה: טענה שממנה נובע שאיננה נטענת (כפי שהצעתי ממש בתחילת הדיון), אז זו הגדרה שאינני רואה איתה שום בעיות.
הבעיות מתחילות כשמכניסים "הקשר" להגדרה הזאת. במקרה כזה אינני רואה איך ניתן להיחלץ מאבסורדים

XVI

גיא:

113. הבנתי, נעזוב כרגע את נושא ההקשר. האם אז תקבל שטענותי הבאות: "אני לא טוען טענה" ו-"אני לא רוצה לטעון טענה"  הן סתירות פרפורמטיביות, ואילו "השמיים ורודים" ו"אחד ועוד אחד שווה חמש" הן לא?

דוד:

114. אם מגדירים ס"פ בתור טענה ממנה נובע שהיא איננה נטענת,
אז "אני לא טוען כלום" איננה ס"פ:
תוכן דבריך הוא 
(1):"גיא לא טוען כלום"
מ-(1) לא נובע
(2):"(1) איננו נטען"